אני די בטוחה שלכולנו יצא לקבל חוזה משפטי שהיינו צריכים לחתום עליו, בין אם לצרכים מסחריים, רכישות גדולות, שכירות וכדומה.
כולנו הבטנו לעומס הטקסט בעיניים והוא הביט בנו בחזרה, ניסינו לקרוא, להבין על מה אנחנו חותמים. הבנו שיש פה עניין קריטי אבל כל הסעיפים, השפה המקצועית המרוחקת, עומס המידע – כל אלו הרחיקו אותנו אולי אפילו עד כדי כך שנאלצנו להיעזר באיש מקצוע שיתווך לנו את המידע.
ועכשיו תחשבו על מטופל שמקבל לידיו מסמך רפואי ונסו לדמיין מה עובר עליו.
בטח יצא לכם לקרוא סיכום אשפוז אחד או שניים בחייכם ולהבין שהמסמך הזה מיועד בעיקר לצורך תיעוד ותקשורת בין צוותי רפואה.
הוא ארוך מאוד, הוא עמוס במושגים רפואיים, קיצורים, מושגים באנגלית ומושגים לא ברורים גם בעברית כמו 'קרפיטציות', 'במ"פ', 'אלקטרוליטים' ועוד.
לי יוצא לקרוא כמה סיכומים כאלה כל יום ואני נדהמת כל פעם מחדש לגלות כמה מידע חשוב מוצפן שם, שהמטופלים מפספסים.
נתקלתי במהלך פעילותי באישה שנודע לה שאובחנה מתישהו בעבר עם COPD, אבל אין לה מושג מה זה אומר.
ונתקלתי במטופל שלא היה לו מושג שבמסמך הרפואי שלו בן ה-6 עמודים, מוצפנת שורה קטנטנה בחלק של בדיקות הדימות: "מודגם תהליך תופס מקום באונה עליונה של הריאה הימנית בעל שוליים נודולריים ומעט ספקולריים שקוטרו 1.6 ס"מ."
ונתקלתי במטופלת שלא הבינה מה הכוונה בהמלצה: "יש לבצע CT אב"ח" – אז היא לא ביצעה.
הסיכום הזה הרי עוסק בגופו ובבריאותו של המטופל, במשבר רפואי שהוא עבר, באיזון שהגיעו אליו במהלך האישפוז ואותו יש לשמר, או בצורך בהמשך בירור.
אז למה שבמקום לדבר בשפה מקצועית סבוכה, במושגים גבוהים, בראשי תיבות ערטילאיים יהיה חלק במסמך שמדבר בשפה "מטופלית"?
הקשר ההדוק בין מטופל מודע (informed) ומועצם לבין תוצאים קליניים טובים יותר מוכח וידוע, כאשר מדובר על 3 אלמנטים מרכזיים שנדרשים לקיום הקשר הזה:
הסבר יסודי של היתרונות והסיכונים של אפשרויות הטיפול השונות
תקשורת טובה בין המטופל לרופא
מתן הזדמנות למטופל לשאול שאלות
אני רואה בכל נקודת השקה כזו עם המטופל הזדמנות ליצור את אותה תקשורת טובה ומעצימה, כאשר המסמך הרפואי הוא עוד נקודת השקה קריטית כזו – זה הרגע בו המטופל עוזב את בית החולים חזרה לביתו לאחר ארוע רפואי שאוזן או אובחן, וכעת מוטלת עליו משימה שיתכן שאינו מודע אליה – להשיג שליטה על בריאותו וליישם את הדרך לשמר את האיזון איתו יצא.
אגב ההדרכה אותה מקבלים המטופלים בעת שיחרורם מהמחלקה ניתנת בעיניי בעיתוי ובאופן הכי לא מתאימים – כאשר המטופל עמוס ומוצף, רוצה כבר לחזור הביתה, בעל קשב נמוך בהמולת המחלקה, והאחות המדריכה טרודה באינספור עניינים נוספים. אבל זה לפעם אחרת.
אז אני לוקחת את זה לעולמות הדמיון: איך היה נראה מסמך רפואי ממוקד מטופל?
שפה: אני מודה, שאפילו אני כאשת מקצוע מתחום הבריאות לא מבינה לפעמים מסמכים שאני קוראת.
מושגים ואבחנות באנגלית, שלרוב מוצגות כקיצורים או ראשי תיבות (CA of colon, COPD)מנתקות את המטופל מהאבחנה שלו. המטופל לא מכיר את המושגים האלה, לא תמיד מבין אותם, אולי לא מקשר בכלל שהאותיות הלטיניות אלו מחלות שמתחוללות בגופו שלו.
מה אם יכולנו לצרף לחלק של המסמך הממוקד במטופל רשימה של האבחנות בשפתו?
בנוסף, רצוי היה לספק הסברים למונחים הרפואיים, או להחליף אותם במושג "ארצי" יותר, לדוגמא, במקום: "קרפיטציות בבסיסי הריאות", יצויין: בהאזנה לריאות נשמעו רעשים דמויי חרחורים ופצפוצים שיכולים לאשר שמדובר בדלקת ריאות.
עומס מידע- ממסמך ממוקד מטופל אפשר לצמצם מעט מצפיפות ועומס המידע, שגם עשוי לאיים על המטופל ולהרחיק אותו מלהתעניין במסמך. מידע מנהלי לדוגמא – מיותר. כמו גם אנמנזה או היסטוריה רפואית, והמטופל יכול להסתפק בסקירה קצרה של התלונות, הבירור שנעשה לו וממצאיו, האבחון וההמלצות הטיפוליות.
שימוש באמצעים ויזואליים- שימוש בתמונות, איורים, סכמות – כל אלו יכולים להמחיש מושגים או תהליכים רפואיים קשים להבנה. כך לדוגמא ניתן להסביר באופן איפה בדיוק ממוקמת הדלקת, או מה הוביל למה וכיצד הגיע המטופל למצב של קטואצידוזיס.
הפרדת המידע העיוני מההמלצות הטיפוליות – מדובר בשינוי סטרוקטוראלי קטן, אבל מניסיוני, מטופלים רבים אפילו לא נכנסים לעובי המסמך הרפואי על מנת לקרוא ולהבין מה הן ההמלצות ומה מצופה מהם, מכיוון שהמסמך כולו מאיים עליהם מלכתחילה. וכאן בעצם נקטע הרצף הטיפולי והאיזון החשוב שהושג באישפוז מופר.
אם המטופל יבין בתור התחלה, ממש כ"אמל"ק", שהדבר הכי חשוב הוא בראש ובראשונה להעביר את המסמך לרופא המשפחה – ורצוי שזה יצויין בראש המסמך ולפני ההמלצות – אולי כבר העלינו את הסיכויים שההמלצות תזכנה להמשך התייחסות גם אם אינן לחלוטין ברורות למטופל.
אבל רגע, אם אנחנו עוסקים בהעצמת הידע והמעורבות של המטופל, למה שההמלצות לא יוסברו לו בגובה העיניים מבחינת הרציונל שלהן?
למה הוא נדרש להשלים בדיקת CT?
למה חשוב לחזור על בדיקות הדם בעוד 3 שבועות?
למה החליפו לו את התרופה X בתרופה Y?
למה מומלץ שמעתה תינקט דיאטה נטולת נתרן?
מטופל שלא מבין את חשיבות "שיעורי הבית" שקיבל – יזניח אותם ולא יקדם משימות והמלצות שהן קריטיות לבריאותו.
לסיכום
מסמך רפואי ממוקד מטופל יכול לשמש ככלי חשוב שיסייע למטופלים להבין את מצבם הרפואי, לקבל החלטות מושכלות לגבי הטיפול שלהם ולעשות owning למצב שלהם – להבין מה מתרחש בגוף שלהם, מה גרם לכך, איך להימנע מכך בעתיד ולקחת אחריות על גופם ומחלתם.
על ידי שימוש בשפה ברורה, הסברים ומידע רלוונטי ומותאם, אנו יכולים לעזור למטופלים להיות שותפים פעילים יותר בטיפול שלהם ולשפר את בריאותם.
ההבנה וההכרה בתפקידו של המסמך הרפואי לא רק כאמצעי תקשורת בין הצוותים הטיפוליים אלא כנקודת השקה בתקשורת הטיפולית עם המטופל – יכולה להיות צעד ראשון לכך.
מה אתם הייתם משנים במסמך רפואי?